יומטוביאן נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 28/4/09 .

לטענת התובע במועד הנקוב, נסע בנו – גולן יומטוביאן ברכבו, ברחוב לוינסקי בתל אביב. לטענתו, רכב הנתבע 2 , הגיח מרחוב המשביר ,לא ציית לתמרור עצור אשר הוצב בדרכו והתפרץ לנתיב נסיעת בנו של התובע. לטענת התובע, בנו ניסה לבלום ואף להסיט את רכבו וזאת, על מנת להימנע מפגיעה , ברם , ללא הצלחה ומשכך, פגע עם הקצה הקדמי השמאלי של רכבו בקצה הימני הקדמי של רכב הנתבע. בנסיבות האמורות, לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך, עליו ועל מבטחת רכבו – הנתבעת 1 לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים , במועד הנקוב, עצר הנתבע 2 את רכבו, בהתאם להנחיית תמרור עצור אשר הוצב בכיוון נסיעתו וגלש לכיוון הצומת הואיל ולא היה לו שדה ראייה בקו העצירה. לטענתו, בשעה שגלש כאמור הבחין ברכבו של התובע מתקרב לעברו תוך שהוא סוטה לכיוונו ומשכך עצר ואף סטה מעט לשמאל על מנת להימנע מפגיעה ואולם, ללא הועיל- רכבו של התובע פגע ברכבו. לטענת הנתבעים , בנסיבות האמורות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנהג ברכבו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו בנו של התובע – גולן יומטוביאן והנתבע 2 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לרכבו של התובע ותמונות המתעדות את מקום האירוע.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

יחד עם זאת - נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". לענין זה נקבע בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 כי:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

דהיינו , דין התביעה להתקבל באם ירים התובע את הנטל המוטל עליו כדי 51%.

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובע ומשכך, דין תביעתו להתקבל.

ראשית, אין עוררין כי בכיוון נסיעתו של הנתבע 2 הוצב תמרור עצור ותן זכות קדימה. תקנה 1 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 מגדירה המושג "מתן זכות קדימה כדלקמן:

"אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם".

בהתאמה להגדרה זו, נקבע בפסיקה כי זכות הקדימה נמשכת מעבר לתחילת הנסיעה בקו הצומת ועד היציאה ממנו. לאור האמור ובהתאם לדין, על הנתבע 2 הוטלה חובת זהירות מוגברת לפני כניסתו לצומת ליתן זכות קדימה לרכב החוצה וזאת, עד ליציאתו מתחום הצומת.

טענתו של הנתבע 2 , בהקשר זה הינה כי נתן זכות קדימה וכי רכבו של התובע הוא זה אשר סטה לכיוון רכבו. הואיל ועל הנתבע 2 הוטלה החובה ליתן זכות קדימה הרי שעליו הנטל להוכחת טענתו ולפיה קיים החובה הקבועה בדין ואולם, הנתבע 2 לא הרים את הנטל להוכחת טענתו זו.

כך, הנתבע 2 לא תמך טענתו בראיה כלשהי ובכלל זה, לא היה בידו להציג בפני בית המשפט תמונות המתעדות את הנזק לרכבו באופן אשר היה בו בכדי לתמוך בגרסתו. זאת ועוד, עם הנתבע 2 היו בעת התאונה ברכבו עוד שני חברים ואולם, למרות זאת לא העידם הנתבע 2 בפני בית המשפט. מחדלו של הנתבע 2 מהבאת ראיות כאמור יש בו בכדי להוות חזקה ובהתאם לה לו היה מביא את הראיות האמורות היה בהן בכדי לפעול כנגד גרסתו.

בעניין  אחרון זה יפים בעניין  דברי בית המשפט בע"א 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760, ובע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 602: